עונות מעבר

לפני כמה חודשים, בסיומו של אחד הפרקים המותחים יותר של הסדרה הזו שאנחנו חיים בה וקוראים לה מציאות, חבר חכם אמר לי שהרבה יותר קל לעבור מאפס למאה מאשר ממאה לאפס.

נכון, כשמאיצים והמהירות עולה, הגוף נדרך, הנשימה קצת יותר קשה ואולי יש לחץ קל בחזה, אבל מהר מאוד מתרגלים לתנועה ונכנסים לקצב.

מצד שני, כשמנסים לבלום בפתאומיות, קשה מאוד לעצור מבלי לדפוק את הראש בשמשה.

כשהוא אמר את זה, חשבתי לעצמי שיש לי מזל שכבר כמה שנים אני מתרגל איך לעצור.

---

בזמן שעבר מאז המדים נכנסו לארון, הממ"ד חזר להיות חדר, הילקוטים רוקנו והונחו בצד והתחלתי לקום בשעות סבירות, אבל כיוון שהזמן כנראה לא מתרגל זן ולא יודע איך לעצור, בהמשך הילקוטים חזרו להיזרק באמצע הסלון ושעת ההשכמה שלי חזרה להיות מוקדמת מידי.

ואז הבנתי משהו מעניין. אין דבר כזה עצירה. יש רק שינוי.

חשוב לדעת איך עוצרים, כן, אבל אסור להיקשר לעצירה. גם היא חולפת.

מה שבאמת צריך ללמוד זה איך לנוע עם השינוי.

---

לעונות מעבר יש שם רע.

כבר מעצם ההגדרה אתה מבין שלא תופסים אותן כעונה אמיתית, אלא רק משהו שתקוע באמצע בין שתי עונות אחרות.

לדעתי זה בגלל שיש בהן הרבה יותר שינויים מבנות הזוג שלהן, העונות האחרות, ואנשים לא אוהבים שינויים, אז הם מתייחסים אל העונות הללו כמשהו שצריך רק לעבור אותו כדי להגיע לעונה של ממש.

אבל בזן יש רק כאן ועכשיו. וגם זה כל פעם משתנה.

קיץ, סתיו, חורף, אביב. אלו רק מילים.

באירופה הסתיו הוא קמילה, שלכת. התכנסות. גסיסה.

בישראל הסתיו הוא הבשלת ההדרים וחזרת הצבע הירוק לשדות. צמיחה.

אז מה זה סתיו?

---

רק כאן ועכשיו.

מה זה סתיו?

אני מרוקן את הבריכה.