תובנות מקצה העולם

"האמת היא, שרוב הזמן אני ממש לא מתחבר לעולם התוכן של הילדות שלי. הרבה ממה שמעניין אותן פשוט לא מעניין אותי".

את המשפט הזה, ספק וידוי, ספק שאלה, העליתי בפני אבי ואחי בזמן שישבנו על בירה בצד השני של העולם.

אנחנו בחופשה, רק שלושתנו, מנותקים מכל השוטף של החיים שלנו, בוהים בנופים מדהימים של הרים מושלגים שמשקיפים על אוקיינוס צלול, ודווקא עכשיו, קצת לקראת סוף הטיול, החלטתי פתאום להעלות את הנושא הזה, ולמה? לא בגלל שזה משהו שמעיק עלי באופן קבוע, או בגלל איזה תהליך הגותי מעמיק. בגלל סיבה הרבה יותר פשוטה וארצית: אני לא מוצא להן מתנות.

כן, הגיע השלב הזה של הנסיעה שבו הרצון הכנה לפנק פוגש נגיעות קלות של מצפון ואני גורר את עצמי בין חנויות ודוכנים, ומחפש משהו שיהיה לי כיף לקנות עבורן. והנה, אני הולך ומחפש אבל לא מוצא. הכל נראה לי תפל, שטחי או לא מעניין, ואני לא מצליח להביא את עצמי לקנות להן משהו.

אז העליתי את הנושא הזה בפני אבי ואחי, וקיבלתי תשובות ועצות, שחלקן נגעו בשאלה ששאלתי וחלקן בשאלות שלא שאלתי. את חלקן לא היה לי קל לשמוע מכל מיני סיבות, בעיקר כי הן היו נכונות ונאמרו בכנות שיכולה להיאמר רק על ידי אנשים שמכירים אותך כל החיים ואוהבים אותך ללא שום תנאי.

הייתי צריך לקחת לילה שלם בשביל לישון על זה ועוד חצי שעה מדיטציה בבוקר לשבת על זה, ובמהלך המדיטציה נזכרתי בשיחה ששמעתי פעם, בה זן מאסטר סונג סאן, המורה המייסד של בית הספר בו אני מתרגל, נשאל על ידי תלמיד שאלה מעניינת. התלמיד סיפר שלמרות שכחלק מהתרגול הוא נשבע לשחרר את כל היצורים מסבל, הוא לא מצליח לעשות זאת דווקא עם אחיו. אח שלו, הוא אמר, הוא נוצרי מאמין, וככזה הוא דווקא מבקש להישאר עם הסבל שלו... "איך מצילים מישהו שלא רוצה להינצל?", שאל התלמיד.

זן מאסטר סונג סאן ענה לו, דבר ראשון, שאחיו חכם יותר ממנו. "אח שלך מבין את המיינד שלך, אבל אתה לא מבין את המיינד שלו!", ואז המשיך והסביר "אם אתה באמת רוצה לעזור לאחיך, תלך איתו לכנסייה, תשירו איזה שיר, וככה אחיך יהיה שמח, וככה תעזור לאחיך!".

היה ברור לי עוד קודם שאבי ואחי צודקים, אבל לא כל כך ידעתי מה לעשות עם זה. אחרי שנזכרתי בשיחה הזאת, שני דברים הדהדו לי בראש. הראשון זה שאחי, וגם אבי, יותר חכמים ממני.

השני הוא שאם אני באמת רוצה להתחבר לילדות שלי, ולא רק לחנך אותן כל הזמן או לחבר אותן למה שמעניין אותי, אני צריך במילים פשוטות "לזרום" איתן. ולא מדובר בקניית מתנות, אלא הרבה מעבר לזה - בשינוי ההסתכלות שלי על הדברים שמעניינים אותן.

עם שתי התובנות האלה יצאתי מהמלון בכוונה כנה לשים את השיפוטיות בצד, ולהנות מהדברים כמו שהן נהנות מהן.

חזרתי עם שקיות מלאות קישוטים לשיער, צבעים זוהרים, ומשחקים בצבעי הקשת, ובעיקר עם חיוך ותזכורת לכך שבשביל לקבל תובנות על החיים לא חייבים זן מאסטר או מדיטציה מול הרים מושלגים. לפעמים מספיק פשוט להקשיב בפתיחות לעצה מהאנשים הקרובים אליך ביותר.