פעם שאלתי מורה זן איך זה שעם אנשים זרים או רחוקים ממני אין לי בעיה להיות מאוד רגוע ומכיל אבל דווקא לאנשים הקרובים אלי ביותר, אלה שהכי חשוב לי איך אני מתנהג איתם, אני הרבה פעמים חסר סבלנות או לא מגיב כמו שהייתי רוצה?
"הקארמה שלכם קרובה מאוד" הוא אמר לי.
"אוקי" אמרתי, מחכה לתשובה קצת פחות מיסטית וקצת יותר ברורה.
"אם מישהו היה עומד על גבעה רחוקה ממך, והיה מנפנף את ידיו בחוזקה ובועט ברגליו בפראות, לא היית מרגיש כלום, נכון?"
"נכון"
"אבל אם מישהו היה עומד צמוד אליך, ורק מרים קצת את המרפק, מיד היית מקבל מכה בצלעות, והיה לך כואב".
בימים ובשבועות לאחר מכן ניסיתי לחשוב על השיחה הזו כל פעם שאחת הילדות עשתה משהו שעצבן אותי או גרם לי לאבד סבלנות.
"קארמה קרובה", אמרתי לעצמי כשאיזו ילדה אמרה משהו שהרגיש לי כמו מכה בצלעות.
"קארמה קרובה", חזרתי והזכרתי לעצמי שאחת הילדות התחצפה או התווכחה.
"קארמה ממש קרובה" אמרתי בזמן שאני נושם עמוק לפני שאני אומר משהו שאני מתחרט עליו.
לפעמים הרגיש לי מאוד צפוף פה בקארמה...
העניין הוא, שלמרות התובנה הזו, עדיין הרגשתי אותו דבר והגבתי יחסית באותו אופן. שום דבר לא באמת השתנה. אז מה אני מפספס?
כאן אולי המקום להסביר קצת על קארמה.
התרגום המילולי של המילה הוא "פעולה", ולא "גורל" או "תגמול" כפי שרגילים לחשוב, אבל כיוון שפעולות בהחלט יכולות ליצור גורל, כפי שהפעולות של מי שקדם לנו השפיעו על החיים שאליהם נולדנו, ואנחנו בתורנו באמצעות הפעולות שלנו, משפיעים על החיים של אחרים, די נפוץ לשמוע את המילה "קארמה" בשני המובנים במקביל.
אז אפשר להבין את הבלבול, אבל ההבדל הוא חשוב. כי אנחנו עלולים לחשוב שעל הגורל שלנו אין לנו יכולת להשפיע. אבל על הפעולות שלנו אנחנו דווקא כן יכולים.
בחשיבה הבודהיסטית, הקארמה, כלומר הפעולה, היא גם מחשבתית, לא רק פיזית. אם אני אחשוב רעה על מישהו, זה יבוא לידי ביטוי בהתנהלות שלי מולו, גם אם לא ממש במתכוון, אבל היחס שלי אליו יגרור יחס דומה אלי וכן הלאה, ולכן זו הסיבה שבתרגול מתחילים בהתחלה, ומתמקדים דווקא באימון התודעה כדי ליצור "קארמה" טובה יותר.
חזרתי להתבונן עלי ועל הילדות שלי, וחשבתי לעצמי שאולי אני מסתכל על זה לא נכון. אולי זה לא רק הן שזזות.
אולי גם אני זז כל הזמן ונתקע בהן. דורך להן על האצבעות, ונתקע להן בידיים. ואז הן צועקות ואז אני צועק ואז... הבנתם, קארמה...
התייעצתי על זה עם הבת שלי. הסברתי לה על המשמעות של קארמה, ושאלתי אותה מה לדעתה אני צריך לעשות.
"אל תחשוב יותר מידי." היא ענתה.
כבר מדברת כמו מורת זן... "תמשיכי" אמרתי לה, והקשבתי קשב רב.
"נניח שאתה לוקח אותנו לסרט, אל תחשוב לפני מה יהיה, אם יהיה בסדר, אם מישהי תתעצבן, או אם אתה תכעס. כי אז אתה תהיה לחוץ, לא יהיה כיף, ואז מישהי תתעצבן ואתה תכעס. אז אל תחשוב על זה מראש. תחשוב על משהו רק כשהוא קורה. תחשוב כיף. סרט. ילדות."
וואו.
וואו.
"תודה על הלימוד" אמרתי לה.
ובלב חשבתי לעצמי, "קארמה קרובה".
וואו.
Comments