יש לי עץ בגינה, ומעולם לא ביקשתי ממנו להוכיח שהוא צומח.
לא הכרתי אותו כשתיל, וכנראה לא אראה אותו שיגווע.
אתמול שוחחתי על זן עם ביתי בת השמונה.
אמרתי לה שבגדול אני מבין, אבל לפעמים קשה להיות בתוך הרגע,
בעיקר בזמן שהיא והאחיות הקטנות שלה משגעות אותי
ואז שנינו צחקנו על זה,
בצילו של העץ
אני לא יודע מה זאת הארה, ואושר בעיני זאת שאלה של ציפיות והשקפה.
עשיתי מסע ארוך אל עצמי, והוא ממשיך וימשיך, כי אין באמת יעד.
בינתיים, ככל שעובר הזמן אני בעיקר אוסף ניסוחים במילים יפות,
לדברים שהרגשתי כבר בתור ילד
וכיף לי.
Comments