top of page

למה אני כותב

שואלים אותי לפעמים, למה אני כותב.


ליתר דיוק, למה בחרתי לכתוב על זן, כי בזן דווקא מנסים רוב הזמן להמעיט בשימוש ובחשיבות של המילים. אפילו יותר מזה – אומרים שהמילים עצמן הן כבר טעות.


המילים הן סמלים, אבל הן לא מאפשרות באמת לחוות. כמו להראות תווים למישהו, ולצפות שהוא ירגיש את העוצמה והרגש של המוזיקה. יש אנשים שיודעים לקרוא תווים, אבל אפילו עבורם זה לא אותו דבר כמו ממש לשמוע את המוזיקה מתנגנת.


לכן תרגול הזן נעשה ברובו בשתיקה, ובאופן כללי יש הרבה יותר דגש על תרגול מעשי שמאפשר לחוות ולהרגיש בגוף, ופחות על לימוד של כתבים, פילוסופיות וניתוחים אנליטיים שנעשים עם הראש.


באותו אופן, גם התשובות שתלמידי זן נותנים למורים במהלך ראיון לא צריכות לכלול הרבה מלל. לפעמים הן לא חייבות להיות מילוליות בכלל. לפעמים מספיק להכות בכף היד על הרצפה כדי להראות מה הבנת.


מישהו פעם אמר לי שאי אפשר לכתוב על זן, ואם הוא היה חייב לכתוב ספר על זן, היה בו רק עמוד אחד - ריק.


אבל אין מה לעשות, אני אוהב לכתוב.


אז למה בכל זאת בחרתי לכתוב על זן בודהיזם ואבהות? שאלה טובה.


אנסה לתת תשובת זן – קצרה וקולעת:




Comments


Post: Blog2_Post

תודה! להסרה יש להשיב "הסר"

bottom of page