אני לא מעוניין להשאיר חותם על העולם.
באמת.
פעם דווקא רציתי. כשהייתי צעיר יותר, רציתי מאוד לעשות דברים שאנשים יזכרו, אבל מאז דברים השתנו והיום אני דווקא לא מעוניין להשאיר חותם.
למה?
ובכן, זה די פשוט. אני חובב היסטוריה, ולאחר שנים של קריאה והתעניינות, שמתי לב שהדבר שמבטיח שמישהו ישאיר את חותמו על העולם זה אם הוא יהרוג הרבה מאוד אנשים.
באמת.
תבדקו אותי.
הרוב המוחלט של האנשים שלומדים עליהם ושזוכרים אותם שנים רבות אחרי מותם, הם כאלה שהרגו הרבה אנשים. ממש הרבה. כלומר, הם לא היו חייבים להרוג בעצמם, הם יכלו לשלוח אנשים אחרים אל מותם, אבל עדיין, זה הרעיון, וזה, איך לומר, פחות מתאים לי...
הרבה אחריהם ברשימת האנשים שהעולם זוכר יש מעט (ממש מעט) הוגי דעות, מדענים ואמנים, אבל אם המטרה היא להשאיר חותם, אז להרוג הרבה אנשים יבטיח את זה.
אגב, מסתבר שהדרך הכי פחות טובה להשאיר חותם, היא להיות ממש עשירים או אמני פופ. את אלה אף אחד לא זוכר.
בכל מקרה, אני לא מעוניין להשאיר חותם על העולם.
ראשית כל, לא כל כך משנה לי מה יחשבו עלי אחרי שאמות, כי, ובכן, אני אהיה מת. שנית, אני באמת לא חושב שזאת מטרה ראויה. לא בפני עצמה, בכל אופן.
כמובן שיש חשיבות בניסיון להשפיע על העולם לטובה, אבל אנשים רבים נוטים להתבלבל בין המשמעות של "עולם" והמשמעות של "לטובה".
אני לא יודע מה זה "עולם". לא פגשתי את כל האנשים בעולם, וגם לא אפגוש. אני גם לא יודע מה זה "לטובה". אני לא יודע מה עושה טוב לכל אותם אנשים שלא פגשתי ולא אפגוש. אני לא יודע מה הם רוצים או מה הם צריכים.
מה שאני כן יודע, זה שבין אם אנחנו רוצים או לא, אנו בהחלט מטביעים חותם באנשים שאנחנו כן פוגשים בחיינו, וככל שהאדם קרוב אלינו יותר, כך עמוק ומשמעותי החותם שאנחנו משאירים בעולמו.
יכול להיות שמה שנבחר לעשות בחיינו המקצועיים ישפיע על אנשים רבים ורחוקים.
יכול להיות.
אולי.
אבל אולי לא.
מה שוודאי לחלוטין הוא שאנחנו כן משפיעים על אותם אנשים שאנחנו פוגשים בדרך. משפחה, עובדים, קולגות, חברים – מושפעים מאיתנו הרבה יותר מלקוחות, קהל, או ספרי ההיסטוריה.
ויותר מכל אלה - הילדים שלנו.
בין אם אני רוצה או לא, אני אשאיר חותם בעולם. זה יהיה בעולמן של הילדות שלי.
ולכן אני מתרגל.
כדי שהוא יהיה לטובה.
Comments