"להרוג את הבודהה" הוא ביטוי שמשמעו להיות מסוגל להתנתק גם מהצורך להיאחז בתרגול או בתפיסות שעומדות מאחוריו. אתה יכול להיות בודהיסט או מתרגל זן, אבל אם אתה נקשר לרעיון הזה, לזהות הזאת, לתפיסה או לפרקטיקה, אתה מפספס את הנקודה.
הרי כל מה שהבודהיזם מנסה ללמד והזן מנסה לתרגל הוא להשתחרר מהיאחזות, כי ההיאחזות הזו היא טעות, עיוורון ובורות.
למה? כי הכל משנתנה. כל הזמן. כל דבר שאנחנו נאחזים בו נעלם בסוף, ואז אנחנו סובלים.
באותו אופן, גם ההיאחזות בתרגול, היא טעות. לכן מלמדים אותך שמתישהו, תצטרך להשתחרר גם מההיאחזות הזו. וכדי לעשות את זה, צריך "להרוג את הבודהה". אף על פי שאני אישית אף פעם לא הרגשתי שאני נאחז בתרגול ברמה כזאת שעלולה להוביל לסבל, תמיד תהיתי מתי יגיע היום בו גם אני אצטרך להרוג את הבודהה.
אבל בסוף לא הספקתי.
הוא הקדים אותי.
ב-7 באוקטובר הבודהה מת.
הרבה מוות היה ביום ההוא. מוות של אנשים, מוות של תפיסות, מוות של אמונות, מוות של תקוות. ובתוך כל המוות הזה, גם הבודהה מת.
הרי איך אפשר לדבר על "סבל" בצורה פילוסופית, כשרואים כזה סבל אמיתי?
ואיך אפשר לדבר על אי-היאחזות ושלווה, שכל תא בגוף שלך זועק מעצב, כעס, פחד וכאב?
האמת שהתרגול היה הדבר האחרון שהטריד אותי בימים האלו, אבל בין כל שאר הקונספציות שקרסו, היה גם את זה. הבודהיזם הרגיש לי פתאום מאוד מוגבל וחלקי. במקום תיאוריה שמסבירה את מבנה הנפש האנושית ואת הדינמיקה ביחסים בין בני אדם, הרגשתי שמדובר אולי באמת, אבל קטנה מאוד, כזאת שרלוונטית לתקופות רגועות ונינוחות של ימי שלום מנומנמים.
התרגום המדויק של "דוקהה", המילה בסנסקריט שמתורגמת לרוב כ"סבל" הוא בעצם "אי נחת" או "חוסר שביעות רצון", ובאמת, הבודהיזם הרגיש לי כמו משהו שרלוונטי לאנשים שבעים שיושבים על הספה ומצקצקים בלשונם, לא יודעים למצוא נחת בשפע אבל לא מכירים באמת מחסור.
פתאום הרגשתי מרוחק ומנותק מהתרגול, מאיך שהוא מתנהל וממה שהוא מייצג, ולא ידעתי מה לעשות.
הזן לא נותן תשובות.
אם כבר, הוא מלמד אותך לשאול שאלות. בעיקר את עצמך.
אז זה מה שעשיתי.
התבוננתי. בעצמי, בתחושות שלי, במה שקורה סביבי.
וגם דיברתי. עם חברים ומשפחה, עם מתרגלים אחרים, עם מורים, בארץ ובחו"ל.
אחד הדברים המעניינים ששמעתי היה סיפור של מורה על חוויה שעבר, במהלכה הוא בפעם ראשונה ראה את התרגול באופן אחר, לא כפי שהוא ציפה. הוא כעס והיה מתוסכל, "אבל באיזשהו מקום" הוא אמר "זה מבגר אותך. ומבגר את התרגול שלך".
אהבתי את המינוח הזה. זה גורר הסתכלות אחרת. יותר מפוכחת. פחות מאדירה.
וזה בעצם מה שתרגול הזן מכוון אליו. לראות את המציאות כפי שהיא.
כרגע אני מרגיש שאני מתחיל מהתחלה, ממש לתרגל תרגול אחר.
אני סקרן לראות איך זה יהיה. מה אלמד ומה אעשה.
אבל אני מזכיר לעצמי שהתרגול אותו תרגול.
רק אני עכשיו קצת אחר.
Comentarios