אוהל בסלון

כשהייתי נער, הרגשתי שאין לי מספיק זמן לעשות את כל הדברים שאני רוצה לעשות.

כמה שנים אחר כך, כשהייתי סטודנט ובאמת לא היה לי זמן לעשות את כל הדברים שרציתי לעשות, נזכרתי בזה בחיוך.

כמה שנים אחר כך, כשהייתי כבר אבא, לא היה לי זמן אפילו בשביל להתרפק על חיי כסטודנט.

עם הגיל התחושות לא השתנו, רק התירוצים.

הילדות שלי אמרו לי פעם שהן רוצות להיות כבר גדולות. כששאלתי למה, הן ענו בפשטות "כדי שנוכל לעשות מה שבא לנו".

ערב אחד הן החליטו להקים אוהל בסלון ולישון בו בלילה. כששאלתי למה, הן ענו בפשטות, "כי בא לנו".

כמה קל לראות את מה שאין.

אולי בגלל זה אני מתרגל זן.

כדי ללמוד לראות את מה שיש.

פוסטים אחרונים